Piana – Pearl Of The Body

מוקדש לכל המפגינים בבלפור וברחבי הארץ במהלך החודשים האחרונים, שלא מוותרים לרקבון הנוקשה שבארצנו. צולם בבלפור, ירושלים, בתאריך 22.08.20 Shot at the Balfour demonstrations on 22.8.20 Filmed and written by Ben Reiss Performed by Sivan Yamin Dress by Ifat Sabag…

Piana - Pearl Of The Body

Source

0
(0)

מוקדש לכל המפגינים בבלפור וברחבי הארץ במהלך החודשים האחרונים, שלא מוותרים לרקבון הנוקשה שבארצנו.
צולם בבלפור, ירושלים, בתאריך 22.08.20

Shot at the Balfour demonstrations on 22.8.20
Filmed and written by Ben Reiss
Performed by Sivan Yamin
Dress by Ifat Sabag
Sound mix by Shahar Reiss
Special Thanks to Sina Weber

אני מדמיין אותה שוכנת בתוכנו, לפעמים מהבהבת, לפעמים מעורערת, לפעמים בכלל לא מודעת לעצמה, או זוכה להתייחסות.
אבל גם אם שמנו על שקט, הזרמים שלה מרטיטים, עוברים לנו בכל הגוף, היא מזכירה לנו שאנחנו בסך הכל חיים.

אז אנחנו קמים בבוקר, יוצאים לבושים, מאופרים, חדורי מטרות, חדורי אופנות, חדורי מותרות והרגלים,
כמעט ומעיזים לשכוח, אלפי רגשות מודחקים. אנחנו עסוקים בלצבור כוח, נצחונות שמובילים לאינספור מאבקים.

ואז מגיע רגע, והמוח מוסח,
הקונכייה קצת מפוחדת, אך מחליטה להפתח,
יוצאים הפנינים לשחק למרגלותיה.
האחד עם השני, השניים עם המאה, הם כולם חסרי גבולות, מסגרות, וחוקים.
חיים את הרגע, מחזיקים ידיים, מסתכלים ישירות לעיניים, גם בעולם מוקף צעצועים.
איפה כסף? איפה מעמד? מי צריך בגדים בכלל?
איזה נורמה? איזה דגל? ידיים אוחזות רק בידיים בתוך מעגל.

היא נוהגת לדבר אליי תמיד בשפה שאני לא מבין,
משאירה אותי עם להתמודד הלא יאומן, ואני בכלל עוד לא הכלתי, עוד לא התחלתי להפנים,
את מבינה את המשמעות של הדברים שאת אומרת? את מבינה כמה את רחוקה מהמציאות?
מה נעשה איתך? הרגשה מוזרה? ומתי כבר תתבגרי,
תמצאי את מקומך בעולם הזה, עד כמה שזה אפשרי,
למה את בוחרת תמיד להשאר איפה שטוב לך? נפעמת מאנשים?
מקשיבה רק לאומנות, בורחת מלאומנות? בוחרת רק חלומות להגשים?
עם אומנות לא הולכים למכולת, ואני חייב כבר לזוז, יש לי סידורים.

אז אני מרפה ממנה, חוזר לעמוד בתור,ורואה אותה באופק, משתעשעת לה עם אחרים,
הקשרים אצלי במוח נפרמים, תאים מתנתקים ממקומם, מרחפים להם חסרי יעד,
ופותח במסע של אדם חדש, עוד לא כל כך סגור על עצמו, מבקר במקומות.

והנה גם שם את נוכחת, אני קורא לך בקול, יוצא לי משהו טיפשי,
את כל כך יפה וטהורה, שופעת באנרגיה של המארז האנושי,
אני לא יודע אם זאת באמת את, אבל מה זה משנה, אעעע זה מסתדר לי טוב היום,
ואני מנסה להסביר במילים מה קורה לי, ואת אומרת בג’יבריש שאני לפתע מבין: “מיותר”,
מצטרפים ביחד למחול, למעגלים בהם הכל מותר,
לא יודע ולא אכפת לי, עם מי אני אהיה פה מחר
העיקר להשאר/שאהיה מחובר.

I imagine her residing within us, sometimes glimmering, sometimes unsettled, sometimes not aware of herself at all, or by people around..
But even if we switch to quiet mode, her currents vibrate, passing through our body,
reminding us that we are alive.

So we get up in the morning, go out dressed, powdered and made up,
driven by goals, driven by fashions, driven by luxuries and habits,
Almost daring to forget, thousands of repressions.
We are busy piling up powers, victories that lead to countless possessions.

Then comes a moment, where the mind is distracted,
The shell is a little scared, but decides to unfold,
The pearls come out to play along.
The one with the two, the two with the hundred, they’re all free of boundaries, patterns and laws.
Living the moment, holding hands, looking directly in the eyes, even in a world crazed by toys.
What money? What status? Who the hell needs clothes?
What’s norm? What’s a flag? Hands can only hold hands within a circle.

She always speaks to me in languages I do not understand,
leaves me dealing with the unbelievable ,
and i haven’t even figured, haven’t started comprehending.
Do you understand the meaning of the things you say? Do you understand how far from reality you are?
What can be done with you? and will you grow up at all?
find your place in this world, as far as it’s possible,
why only staying where ever it feels good?
always gets thrilled by people?
consulting with artistries?
avoiding nationalities?
Pursuing nothing but fantasies?

Your fantasies won’t buy you anything essential,
and i gotta go now, i’m running behined schedule.

So i let go of her, i return to stand in line.
i hear her laughs with someone else, it echos from time to time,
my connections unravel, cells disengage and break loose, hovering aimlessly,
and it’s seems i’ve begun a new journey, uncertain, just travelling around.

and in the my horizon you’re present again, something stupid comes out when i call you aloud.
you’re full of beauty, you’re pure, abundant with the energy of the human kind,
I not quiet sure that it’s really you, but what does it matter, if it works pretty fine.
i’m trying to hold on to words to explain what i feel, and you nonsensely saying: fine
were leaping in dances, joining to circles where everything is free and refined,
i don’t know and don’t care who will be present tomorrow.
as long as i am.

0 / 5. 0

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *